שיעור הגמלאים העובדים ממשיך לעלות

הפרישה יכולה לחכות: שיעור העובדים בני 65 הוכפל בתוך 12 שנים

בשנת 2005 השתתפו בכוח העבודה 10% מבני ה־65. עד 2017 הגיע שיעורם ל־21%, וחלקה של ההכנסה מעבודה בהכנסה הכוללת גדל ביותר מרבע.

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב בני 65 ומעלה הוכפל בתוך מעט יותר מעשור, מ־10% בשנת 2005 ל־21% בשנת 2017. נתונים שהעבירה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לכלכליסט מצביעים לכאורה על מקור נוסף לצמיחה במשק. הם גם תומכים ברעיון שלפיו מתגבש שלב חיים חדש בין הבגרות לזקנה, בדומה לאופן שבו הארכת שנות הלימוד במאה ה־19 תרמה להיווצרות גיל ההתבגרות כשלב נפרד בין הילדות לבגרות.

בשנת 2005 עבדו רק 10% מבני ה־65. בשנת 2011 עלה שיעורם ל־13%, וב־2017 הוא הגיע ל־21%. העלייה נרשמה בכל קבוצות הגיל המבוגרות. בקרב בני 65–69 עלה שיעור העובדים מ־20% ב־2005 ל־41% ב־2017. בקרב בני 70 ומעלה עלה השיעור מ־6% ל־11%.

העלייה הייתה חדה אצל גברים ונשים כאחד, אף שנותר פער מגדרי ניכר. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב גברים בני 65 ומעלה עלה מ־16% ב־2005 ל־30% ב־2017, כמעט פי שניים.

יש לזכור כי גיל הפרישה המקובל לגברים בישראל הוא 67, ולא תמיד מדובר בבחירה אישית לפרוש. בזמן פרסום הנתונים, 17% מהגברים בני ה־70 עדיין עבדו.

אצל נשים הגידול היחסי בהשתתפות בכוח העבודה היה גדול אף יותר, אף ששיעור השתתפותן נותר נמוך משל הגברים. בקרב נשים בנות 65 ומעלה עלה השיעור מ־6% ב־2005 ל־7.5% ב־2011 ול־14.5% ב־2017 — עלייה של 138% בתוך 12 שנים.

מעניין במיוחד ש־30% מהנשים בגילי 65–69 עבדו, אף שבאותה תקופה הן יכלו לפרוש כבר בגיל 62. ייתכן שחלקן בחרו להמשיך לעבוד כדי להגדיל את קצבת הפנסיה שלהן.

הגידול בתעסוקה בגילים שנחשבו בעבר לגילי פרישה בולט במיוחד בקרב אנשי מקצוע משכילים ויוזמים. למשל, שיעור החוקרים שעבדו אחרי גיל 65 עלה מ־19% ב־2005 ל־25% ב־2017. בקרב מנהלים עלה השיעור מ־6% ל־9%.

אפשר לשער שחלק מהעובדים המבוגרים הם עולים שלא חיו בישראל שנים רבות ולכן לא צברו פנסיה מספקת, ונאלצים לעבוד בשמירה, בניקיון או בטיפול סיעודי. קשה להפריד מקצועות אלה מן הנתונים, אך ניכרת דווקא ירידה בשיעור המבוגרים המועסקים בעבודות לא מקצועיות, מ־9% ב־2005 ל־5% ב־2017.

ההשפעה על הרכב ההכנסות של האוכלוסייה המבוגרת ברורה. לפי השנתון של הג'וינט בנושא הזקנה, ההכנסה מעבודה היוותה 21% מסך ההכנסה הממוצעת של בני 65 ומעלה ב־2010, ועלתה ל־27.5% ב־2017.

אנליסטים קושרים את הגידול בתעסוקת מבוגרים לשיפור במצב הבריאות, לריבוי משרות שאינן מחייבות מאמץ גופני ולחוסר ביטחון כלכלי הנובע מהתארכות תוחלת החיים. לדבריהם, ככל שיותר בעלי השכלה גבוהה יגיעו לגיל פרישה בעשורים הבאים, יש להתאים את תנאי העבודה ולהציע תמריצי מס שיאפשרו להם להמשיך לעבוד.

פרופ' אבי ספיבק מאוניברסיטת בן־גוריון, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, אומר שהגדלת תעסוקת המבוגרים מגדילה את התוצר ומייצרת מקור נוסף לצמיחה. לדבריו: ״האוצר צריך לעודד זאת. אני חושב שהם שמחים שגיל הפרישה בפועל עולה. האם הם באמת מעודדים את זה? לא״. הוא הוסיף שרבים ממי שממשיכים לעבוד הם בעלי יכולות מעל הממוצע, דבר שמעלה את התפוקה לנפש.

יוסי היימן, מנכ״ל ג'וינט־אשל, הפועל עם הממשלה לקידום ענייני האוכלוסייה המבוגרת, אומר: ״מבחינתנו גיל 65 אינו זקנה. אפשר לדחות את הזקנה לשנים רבות. נוצר שלב חיים חדש בין 65 ל־78–80, שאינו בגרות ואינו זקנה״.

היימן טוען כי ״רוב האנשים שרוצים להמשיך לעבוד יכולים לעשות זאת, גם אם לא באותו תפקיד שבו עבדו בעבר. הם יכולים לעבור הסבה מקצועית. איני חושב שאדם בן 67 חייב לעבוד במשרה מלאה. יש גם משרות חלקיות״. ואכן, 57.5% מהעובדים המבוגרים עבדו במשרה חלקית. עם זאת, שיעור העובדים בני 65 במשרה מלאה עלה מ־36% ב־2005 ל־42.5% ב־2017.

לדברי היימן, ב־90% מהמקרים מבוגרים טוענים שצעירים ממלאים תפקידים שאינם מתאימים להם. הוא מזכיר מנהלי מחלקות בבתי חולים, שופטים ומרצים באוניברסיטאות, ומציע להעביר מנהלים מנוסים בבתי חולים לתפקידי חונכות: ״השתמשו בניסיון שלהם״.

מה דעתכם בנושא?

הכתבה מבוססת על פרסום בכלכליסט ותורגמה לרוסית בידי מערכת AVRIKA. הנתונים מתייחסים לתקופה ההיסטורית שנדונה בפרסום המקורי.