תעסוקת חרדים וכלכלת ישראל – מאמר דעה

השנה נפתחה באמירה מעוררת מחלוקת שהוסיפה שמן למדורת הדיון הציבורי. נגיד בנק ישראל אמיר ירון אמר שאם הציבור החרדי לא ישתלב יותר בשוק העבודה בישראל, יהיה צורך להעלות מסים.

בראבו, מר אמיר! כמה חכם וא־פוליטי! כנראה בדיוק לשם כך אתה מכהן בתפקיד ציבורי בכיר כל כך — כדי להשמיע הצהרות כבדות משקל!

אבל אם בוחנים את המצב לעומק, יש גורמים כלכליים חמורים בהרבה שמעכבים את המשק הישראלי.

כבר לא היה סוד שישראל התמודדה עם גירעון תקציבי הולך וגדל, שהכתבה העמידה על 4.2% בתחילת 2020, סכום שלטענתה היה שקול ל־17 מיליארד ש״ח.

במקום לנקוט צעדים לצמצום הגירעון, הממשלה שלנו, לדעת הכותב, לא עשתה די כדי לבלום אותו ואף החמירה את המצב. איזו צביעות! בסוף 2019 העלו חברי הכנסת — ״משרתי הציבור״ — את שכרם ב־1,400 ש״ח, עד למשכורת ״הצנועה״ של 44 אלף ש״ח. למה? מפני ששכר נבחרי הציבור צמוד לשכר הממוצע במשק. בינתיים התקשורת הישראלית מדווחת בהתלהבות על העלייה בשכר הממוצע, כמעט בסגנון מהדורות החדשות הסובייטיות. אבל למה, שואל הכותב, עובדים מן השורה אינם מרגישים את העלייה הזאת?

לפי הסברו של הכותב, חלק משמעותי מן השכירים הנהנים מתנאים מועדפים בישראל מועסק במגזר הציבורי: צבא, משטרה, משרדי ממשלה, רשויות, מוסדות, חברות ממשלתיות ועוד. בכתבה הוערך שעובדי הציבור מהווים כ־25%–30% מהאוכלוסייה בגיל העבודה, ונטען ש־40% מתקציב המדינה מופנים לשכר, לפנסיות ולהטבות שלהם. תחשבו על זה: 40% מהתקציב!

כך, לטענת הכותב, נכנסה ישראל לעשור החדש: עם מגזר ציבורי מנופח ובעל זכויות יתר מופרזות.

כעת השוו זאת לטענה המוכרת שאחת הבעיות הכלכליות המרכזיות של ישראל היא השתתפות נמוכה של תלמידי ישיבות חרדים בשוק העבודה — שיעור שהכתבה תיארה ככ־2% מהאוכלוסייה בגיל העבודה.

או קחו את ביקורת הכתבה על הגדלה של 2.2 מיליארד ש״ח בתקציב המוסד לביטוח לאומי, שלפי הטענה נועדה להוצאות שכר, לרכישת כלי רכב ולהגדלת כוח האדם. כל זאת על רקע ההכרזה בפברואר 2020 על הקפאת הטבות מסוימות למעוטי הכנסה, ובהן סיוע בדיור לעולים חדשים, בזמן שתקציב המדינה טרם אושר. חברי הכנסת הגדילו לעצמם את השכר, טען הכותב, והביטוח הלאומי הגדיל את תקציבו. תיאטרון האבסורד!

לדעת הכותב, פקידי ציבור מכל קצות הקשת הפוליטית היו מאוחדים בהתרחקותם מן השכבות החלשות בישראל.

הכותב אף טען שהעימות בין שתי קבוצות — יהודים דתיים ששיעור השתתפותם בעבודה נמוך יחסית ועובדים דוברי רוסית ששיעור השתתפותם גבוה — עודד במכוון. לפי הפרשנות הפולמוסית הזאת, קהילות מעוטות הכנסה מוצבות זו מול זו בזמן שאליטות פוליטיות ומנהליות נהנות מן המצב.

מאת יהושע מזיא.

קרדיט צילום: Scanned and processed by A. Sdobnikov — אוסף פרטי, נחלת הכלל.